רש"י על ראש השנה ל״ד

1 ומנין שלש של שלש שלש - מנין דהנך פשוטה לפניה ולאחריה ותרועה באמצע עבדינן תלתא זימני למלכיות חדא ולזכרונות חדא ולשופרות חדא:

2 ת"ל - תרועה תלתא זימני לכל אחת פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה:

3 ומנין ליתן את האמור של זה בזה כו' - לפי ששלש תרועות הללו לא נאמרו במקום אחד שהשתים נאמרו בראש השנה והאחת ביובל מנין ליתן האמורות בראש השנה ביובל וליתן האמורה ביובל בר"ה שיהו כאן וכאן שלש:

4 שביעי שביעי לג"ש - נאמר בר"ה בחדש השביעי ונאמר ביובל והעברת שופר תרועה בחדש השביעי:

5 ותנא מעיקרא אייתי בהיקישא - ללמוד זה מזה מניין שבשופר ופשוטה לפניה ולאחריה גמר ר"ה מיובל בהיקישא דאין ת"ל בחדש השביעי אלא להקיש כל תרועות של חדש השביעי שיהו שוות:

6 ולסוף גמר בג"ש - ליתן האמור של זה בזה הא נמי תיתי בהיקישא דאי כדכתיבן שיהו שתים בר"ה ואחת ביובל אין תרועות של חדש השביעי שוות:

7 ה"ק אי לאו ג"ש - אי לא נאמרה ג"ש זו למשה מסיני לדונה הייתי מביא הכל בהיקישא כלומר מעצמו:

8 והאי תנא מייתי לה ממדבר - שתהא פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה:

9 תקיעה בפני עצמה כו' - דלא תימא חדא היא והכי קאמר היו תוקעין תרועה אלא ה"ק ותקעתם תקיעה ואחריה הריעו תרועה:

10 או אינו - אלא אחת היא והכי קאמר היו תוקעין תרועה:

11 כשהוא אומר תתקעו ולא תריעו - מכלל דבמסעות תתקעו ותריעו קאמר ותרועה לא קרי לה תקיעה הרי על כרחך תקיעה בפני עצמה כו':

12 תלמוד לומר ותקעתם - והדר תרועה:

13 שאין ת"ל שנית - שכבר אמר ותקעתם תרועה ונסע מחנה פלוני כי הדר אמר ותקעתם תרועה ונסע מחנה פלוני פשיטא דשנית היא:

14 תהא תקיעה שניה לה - והכי קאמר ותקעתם תקיעה שנית לתרועה:

15 ה"ג ושלש תרועות נאמרו בר"ה שבתון זכרון תרועה והעברת שופר תרועה יום תרועה יהיה לכם ושתי תקיעות לכל אחת ואחת מצינו למדין לר"ה שלש תרועות ושש תקיעות שתים מדברי תורה ואחת מדברי סופרים והעברת שופר תרועה שבתון זכרון תרועה מד"ת יום תרועה יהיה לכם לתלמודו הוא בא רבי שמואל בר נחמני אומר אחת מד"ת ושתים מד"ס והעברת שופר תרועה מד"ת שבתון זכרון תרועה ויום תרועה יהיה לכם לתלמודו הוא בא מאי לתלמודו הוא בא וכו':

16 שתים מד"ת - תרי קראי דרוש למניינא כדקתני ואזיל והעברת שופר תרועה שבתון זכרון תרועה מד"ת כלומר מכאן נלמוד שתים יום תרועה יהיה לכם לא תדרשיה למניינא שהרי לתלמודו הוא בא מופנה לג"ש שדרש תרועה תרועה לג"ש אלא סופרים אמרוה כדי להשוות מלכיות וזכרונות ושופרות לתקיעותיהן:

17 רבי שמואל בר נחמני אומר כו' מאי לתלמודו הוא בא - בשלמא חד לג"ש אידך למאי:

18 לא משמע ליה - למדרש מיניה פשוטה לפניה:

19 דרך העברתו - למעוטי הפכו ותקע בו כדאמרן לעיל ראש השנה דף כז::

20 ניעבריה ביד - ואי לאו דהדר כתביה לא הוה משתמע תעבירו לשון תקיעה:

21 מספקא ליה - ועבד תרווייהו:

22 ודלמא גנוחי הוא - ואין לך לעשות תרועות יבבות וקא מפסקא תרועה בין שברים לפשוטה שלאחריה:

23 ודלמא ילולי היא - ואין לנו שברים וקא מפסקי שברים דקשר"ק דר' אבהו בין תקיעה ראשונה לתרועה ואין כאן פשוטה לפניה:

24 ברישא גנוחי גנח - גניחות ארוכות קומפלייני"א בלע"ז:

25 והדר מיליל - רצידי"ר בלע"ז:

26 תשע תקיעות - תרועות נמי קאמר:

27 מתשעה בני אדם כאחד לא יצא - תרי קלי לא משתמעי כך פירושה לפי מה שכתוב בספרים ולאו מלתא היא דהא אוקימנא לעיל ראש השנה דף כז. תרי קלי מתרי גברי משתמעי וה"ג לה בתוספתא מתשעה בני אדם כאחד יצא ואפי' בסירוגין ואפילו כל היום כולו ולא גרסינן תקיעה מזה ותרועה מזה יצא דהיינו רישא ואי גרסינן לה הכי הוא דגרסי' מט' בני אדם כאחד תקיעה מזה ותרועה מזה יצא ואפי' בסירוגין כו':

28 אם שהה - בסירוגו כדי לגמור את כולו חוזר:

29 לדידי לא סבירא לי - מה שהפסקת דאית ליה לר' יוחנן במסכת ברכות דף כד: היה קורא קריאת שמע והגיע למבואות מטונפות מניח ידו על פיו וקורא ולא סבירא לי נמי דמשום שהה יהא צריך לחזור:

30 לדידך דסבירא לך - ואתה חולק עלי בשתיהן דכיון דקא בעית מהו לגומרה מכלל דסבירא לך סירוגין מעכבי קרייה ומבעיא לך בכמה הוי סירוגין:

31 תקיעות - וברכות דעלמא כגון תעניות אין מעכבין זו את זו אם בירך ולא תקע: מי שבירך כו':

32 כי נהירנא לך - לסימן שסיימתי הברכה:

33 אלא בחבר עיר - חבורת צבור אבל יחיד מברך את כולו ואח"כ תוקע תשע תקיעות:

34 דהא ודאי והא ספק - ודאי הוא לו שאם ילך אצל המברכין ימצא שם עשרה ויתפלל ש"צ ויוציאנו ידי חובתו ואם ילך אצל התוקעין שמא כבר עמדו והלכו לביתם: כשם שש"צ וכו':

35 למה צבור מתפללים - בלחש:

36 מודים חכמים - אחר שנחלקו חזרו והודו:

37 אמר ליה - ר' חייא לרב דימי:

38 רבה בר בר חנה נמי - דמריה דשמעתא הוא:

39 הכי קאמר - שנחלקו על רבן יוחנן כשאמר כן: